Sunday, May 21, 2006

From the passenger seat (minimixtape)


.לאחרונה יצא לי לנסוע ברכבים לא מעט
.תמיד מהמושב האחורי
.החלטתי שהפוסט הבא יכלול את אחד השירים שדנים בנושא, מאחר ויש ברשותי כמה וכמה מאלו
.לאחר שמיעה ממושכת, החלטתי שלא אוכל לבחור שיר אחד, ולכן אצור פה מעין מיני-מיקסטייפ של נסיעה במושב האחורי
ארבעת השירים הבאים מייצגים לי היבטים שונים של הנסיעה, בין אם זו נסיעה עם בן/בת זוג, כאשר מה שמעניין בה הוא לא הדרך, אלא הפרטנר, והאינטרקציה המעניינת הנוצרת בנסיעות.
פה מצאתי שני שירים- האחד של סיוון שביט מהאלבום הראשון שלה [גילוי נאות- היא קרובת משפחה, אבל הבחירה פה הייתה אובייקטיבית לחלוטין, נשבע.], שמציג בצורה יפיפיה את הסיטואציה שנוצרת בין בני זוג בנסיעה. האינטימיות המופלאה שמלווה אותם. הרומנטיקה הנוטפת מהשיר הזה מתאימה לאותה ההרגשה האינטימית, כלי הקשת המלווים את השיר בעדינות מביאים קצת מאותה מתיקות מקסימה של אהבה.
באותו איזור נמצא שיר נפלא של להקת סטיבן ספיקס. אמנם הוא מנקודת מבטו של הנהג, אך זו מופנית שוב ושוב לכיוון הכיסא הקרוב אליו, בו יושבת בחורת חלומותיו. לכל אורך השיר הגיטרה ונגיעות הפסנתר מלווים את הסולן, בזמן שהוא מתפעל מכל פרט ופרט באותה הבחורה. סולו הבונגו לקראת הסוף ממחיש בצורה מקסימה את המצב שלו. נוגע-לא-נוגע. רוצה, אבל לא יכול

.
או אולי זו נסיעה לשום מקום, רק כדי להשכיח כאב או אובדן. לא להתמודד עם הסביבה, אלא לשקוע בנופים המרצדים, בשמיים הסטטיים, בשלווה המדומה שנוצרת כל עוד הרכב נמצא בתנועה.
הדוגמא האולטימטיבית היא זו של להקת הארקייד פייר. הלהקה המורבידית יצרה כאן בלדה מדהימה המשתרעת על כמעט שש וחצי דקות מקסימות, ובעזרת ההרכב רב הנגנים מצליחה להעביר את ההרגשה של נסיעה חסרת מטרה. נסיעה נטו, בה לא נדרש מהנוסע דבר, והוא חופשי לעשות כרצונו. השיר מתחיל בצורה תמימה, ומציג את יתרונות המושב האחורי, החופש, היופי הכפרי. עם התקדמות השיר אנו מגיעים להבנה שהנסיעה הזו היא, כנראה, נסיעה להלוויה נוספת, כאשר חבר משפחה נוסף נפח את נשמתו בליל אמש. או אולי זו נסיעה ללא מטרה, רק בכדי להשכיח את היגון, את הסבל, ואת האבל. לאט לאט השיר נעשה יותר אינטנסיבי, והפסנתר העדין מתחילתו מתחלף באוסף כלים אגרסיביים, המנגנים את פס הקול אשר רץ במוחה של הנוסעת. לקראת סוף השיר הקולות נחלשים יותר ויותר, עד לשקט מוחלט.
.היא בטח נרדמה

אולי זו בעצם נסיעה עם חבר קרוב, באמצע הלילה, ברוגע מוחלט, כאשר הרעש היחיד הוא הנשימות האיטיות של שניכם, וגירגורי המנוע.
.להקת דת' קאב פור קיוטי הוציאו ב2003 שיר המתאים לפרופיל זה בצורה מושלמת
.הפסנתר הפותח את הרצועה הזו ומלווה אותה לכל אורכה, מנגן איתו גם את קצב הנסיעה
.הכביש ריק. האור היחיד הינו זה הבוקע מפנסי המכונית. שקט מוחלט
.כבר מאוחר, אבל לא ישנים. מכיסא הנוסע מסתכל החוצה, מחפש כוכבים
.מתלוצצים, משוחחים. פשוט חברים טובים
.השיר המרגיע הזה ליווה אותי בכמה וכמה נסיעות כאלו, והוכיח את עצמו בכל אחת מהן

בכל מקרה שלא יהיה, החשוב הוא לא היעד, אלא הדרך. המסע הקטן שאנחנו עושים עם עצמנו, עם אנשים הקרובים אלינו, או עם אנשים זרים לחלוטין [תעצרו לטרמפיסטים. לפעמים אלה אנשים נחמדים שצריכים להגיע לשיעור נהיגה.]

1 Comments:

Anonymous Anonymous said...

איזה יופי. אפשר ממש להרגיש אותך.
הקול של סיון, מכשף בעיניי בדיסק הזה.
הרבה פעמים אני מצטערת שאני כבר לא טרמפיסטית שנעה מפסקול לפסקול

3:56 PM  

Post a Comment

<< Home