Thursday, May 25, 2006

When night falls


-דווקא בתקופות כאלו, כשהכל כביכול מסתדר
...מסיים י"ב, יוצא מהבית, מקבל מצלמה
דווקא בתקופות כאלו אני נתקף דכאונות קטנים
.דכאונות לילה, אני קורא להם, כי הם שורים עליי רק כשאני לבד עם עצמי, באמצע הלילה
.אני נזכר בתקופות הרבה פחות טובות שלי, בתקריות שקרו השנה, ובשאר מטעמים שהרסו לי את החיים, או ככה חשבתי אז
.אפילו יש לו פלייליסט, לדכאון הזה
.פלייליסט מלא ברצועות כואבות, שהאזנה ממושכת אליהן משתווה לסגפנות אצל הקתולים
(לא סתם אני מתייחס אליהן כאל "רצועות" פה)
,בשיר הבא נזכרתי רק לאחר יציאת פולרואיד04, והאזנה לשירה המצויין של רות דולורס וייס
I love this blue life of mine (להורדה בלינק של פולרואיד. בכלל, כל האוסף מצויין ומומלץ בחום).
.עלה בזכרוני שיר אותו ביצעה דולורס וייס עם להקת בלובנד, בניצוחו של דויד פרץ
."השיר המריר חזר לתודעתי, ומאז נמצא בראש אותו הפלייליסט בעל השם ההולם "דכאון לילה
.התופים העדינים הפותחים את השיר מכינים את המאזין לרוגע העצוב שהולך ומתחזק לכל אורך השיר
קולה של וייס, אשר תמיד מתקשר אצלי לעצב, פוצח בבכי חרישי, והמילים מתנגנות לאיטן, מחטאות את הפצעים באלכוהול שורף.
הזעקה בפזמון תמיד חודרת עמוק, והשאלה החוזרת על עצמה לכל אורך השיר "למה זה מרגיש כל כך לבד?" גורמת לי להזדהות עמוקה עם כל התוכן.
.ואז מגיעה החצוצרה
החצוצרה הבודדת, אשר לדעתי חזקה יותר מכל שאר האלמנטים בשיר, מהדהדת כמילותיה האחרונות של וייס-
.כשהלילה יורד
כאילו החצוצרה הזו עומדת על גשר באמצע הלילה, ומנגנת.
.מנגנת כי זה כל מה שהיא טובה בו, כי זה מה שמרחיק את החושך
-ואז היא חוזרת, כמקודם, על המנטרות של השיר
...בלי כאב לב, בלי אשמה, בלי חרטה, בלי מחנק
.אם תגיד אותם מספיק, אולי ייהפכו לאמת
.אם תאזינו לשיר הזה מספיק, אולי תשתכנעו

Sunday, May 21, 2006

From the passenger seat (minimixtape)


.לאחרונה יצא לי לנסוע ברכבים לא מעט
.תמיד מהמושב האחורי
.החלטתי שהפוסט הבא יכלול את אחד השירים שדנים בנושא, מאחר ויש ברשותי כמה וכמה מאלו
.לאחר שמיעה ממושכת, החלטתי שלא אוכל לבחור שיר אחד, ולכן אצור פה מעין מיני-מיקסטייפ של נסיעה במושב האחורי
ארבעת השירים הבאים מייצגים לי היבטים שונים של הנסיעה, בין אם זו נסיעה עם בן/בת זוג, כאשר מה שמעניין בה הוא לא הדרך, אלא הפרטנר, והאינטרקציה המעניינת הנוצרת בנסיעות.
פה מצאתי שני שירים- האחד של סיוון שביט מהאלבום הראשון שלה [גילוי נאות- היא קרובת משפחה, אבל הבחירה פה הייתה אובייקטיבית לחלוטין, נשבע.], שמציג בצורה יפיפיה את הסיטואציה שנוצרת בין בני זוג בנסיעה. האינטימיות המופלאה שמלווה אותם. הרומנטיקה הנוטפת מהשיר הזה מתאימה לאותה ההרגשה האינטימית, כלי הקשת המלווים את השיר בעדינות מביאים קצת מאותה מתיקות מקסימה של אהבה.
באותו איזור נמצא שיר נפלא של להקת סטיבן ספיקס. אמנם הוא מנקודת מבטו של הנהג, אך זו מופנית שוב ושוב לכיוון הכיסא הקרוב אליו, בו יושבת בחורת חלומותיו. לכל אורך השיר הגיטרה ונגיעות הפסנתר מלווים את הסולן, בזמן שהוא מתפעל מכל פרט ופרט באותה הבחורה. סולו הבונגו לקראת הסוף ממחיש בצורה מקסימה את המצב שלו. נוגע-לא-נוגע. רוצה, אבל לא יכול

.
או אולי זו נסיעה לשום מקום, רק כדי להשכיח כאב או אובדן. לא להתמודד עם הסביבה, אלא לשקוע בנופים המרצדים, בשמיים הסטטיים, בשלווה המדומה שנוצרת כל עוד הרכב נמצא בתנועה.
הדוגמא האולטימטיבית היא זו של להקת הארקייד פייר. הלהקה המורבידית יצרה כאן בלדה מדהימה המשתרעת על כמעט שש וחצי דקות מקסימות, ובעזרת ההרכב רב הנגנים מצליחה להעביר את ההרגשה של נסיעה חסרת מטרה. נסיעה נטו, בה לא נדרש מהנוסע דבר, והוא חופשי לעשות כרצונו. השיר מתחיל בצורה תמימה, ומציג את יתרונות המושב האחורי, החופש, היופי הכפרי. עם התקדמות השיר אנו מגיעים להבנה שהנסיעה הזו היא, כנראה, נסיעה להלוויה נוספת, כאשר חבר משפחה נוסף נפח את נשמתו בליל אמש. או אולי זו נסיעה ללא מטרה, רק בכדי להשכיח את היגון, את הסבל, ואת האבל. לאט לאט השיר נעשה יותר אינטנסיבי, והפסנתר העדין מתחילתו מתחלף באוסף כלים אגרסיביים, המנגנים את פס הקול אשר רץ במוחה של הנוסעת. לקראת סוף השיר הקולות נחלשים יותר ויותר, עד לשקט מוחלט.
.היא בטח נרדמה

אולי זו בעצם נסיעה עם חבר קרוב, באמצע הלילה, ברוגע מוחלט, כאשר הרעש היחיד הוא הנשימות האיטיות של שניכם, וגירגורי המנוע.
.להקת דת' קאב פור קיוטי הוציאו ב2003 שיר המתאים לפרופיל זה בצורה מושלמת
.הפסנתר הפותח את הרצועה הזו ומלווה אותה לכל אורכה, מנגן איתו גם את קצב הנסיעה
.הכביש ריק. האור היחיד הינו זה הבוקע מפנסי המכונית. שקט מוחלט
.כבר מאוחר, אבל לא ישנים. מכיסא הנוסע מסתכל החוצה, מחפש כוכבים
.מתלוצצים, משוחחים. פשוט חברים טובים
.השיר המרגיע הזה ליווה אותי בכמה וכמה נסיעות כאלו, והוכיח את עצמו בכל אחת מהן

בכל מקרה שלא יהיה, החשוב הוא לא היעד, אלא הדרך. המסע הקטן שאנחנו עושים עם עצמנו, עם אנשים הקרובים אלינו, או עם אנשים זרים לחלוטין [תעצרו לטרמפיסטים. לפעמים אלה אנשים נחמדים שצריכים להגיע לשיעור נהיגה.]

Sunday, May 14, 2006

Alright


,אני לא חסיד גדול של סאונד לטיני
..אולי כי לא יצא לי להתעמק בו יותר מידי
את השיר הנבחר של הפוסט הזה שמעתי במקרה בליל קיץ חמים לפני כמה חודשים, בערוץ 24
.משהו בו קסם לי, אבל לא התעמקתי בדבר
.במהלך החודשים הבאים, הזדמן לי לראות את הקליפ המדובר מספר פעמים, אך כל חיפוש שביצעתי אחריו עלה בתוהו
לפני שבוע נכנסתי לפורום מוזיקה ישראלית בתפוז, ולהפתעתי התגלתה מולי מודעה ובה לינק לאתר שממנו אפשר להשיג את השיר, ואף מספר אחרים מבית היוצר של אותה הלהקה.
.לצערי, שאר השירים שניתנו לשמיעה לא השתוו להוא שחיפשתי, אך לפחות עכשיו הוא יושב לי בבטחה על הכונן הקשיח
.השיר מאופיין בגיטרות לטיניות קלאסיות, המלוות בתיפוף מגמתי, וקלידים עדינים מפעם לפעם
.הסולן זורק כמה מילים לטיניות, וממשיך באנגלית, מתאר בפרטי פרטים את התקדמות העלילה
לאט לאט השיר סוחף אותך לאותה ההתרחשות עליה הוא מדבר, מחמם את האווירה, והגיטרות נהיות אינטנסיביות יותר, חדות יותר, וקולו של הסולן גורם לך להאמין שבאמת הכל בסדר, הכל
alright.
זהו בהחלט שיר לקיץ חם
.לשבת על המרפסת, לספוג את השרקייה לפנים, ולהאזין לשיר הזה
והכל יהיה
alright


.בימים אלו אני מחפש פתרונות יצירתיים להעלאת קבצים
אם יש לם רעיונות, הצעות, או סתם בא לכם להגיד שמה שיש כרגע זה חרא
שלשלו הודעה אל תיבת הדואר האלקטרוני שלי.

Saturday, May 06, 2006

Hell's Bells


.ביום הזכרון השנה קרה משהו מאוד יפה בארץ
.עשרה דברים יפים, בעצם
.פרוייקט של גל"צ בו אמנים ישראלים הלחינו שירים של חללי צה"ל
את השידור החי לא שמעתי, אך הגיעה לידי הקלטה של השיר "פעמונים" שאותו כתבה רב טוראי עינב רוגל ז"ל, ומבצעים אותו כמה מחברי פרוייקט מטרופולין הנהדר, ונתפסתי אליו מהשמיעה הראשונה.

ההפקה המעולה של עופר מאירי בשיר הזה מכניסה את המאזין למעין מצב הלם לכל אורכו, עם קטעי קריאה מצמררים של אפרת גוש, שירה נוגה של רוני אלטר, ובעיקרון הפעמונים.
.הפעמונים הכובשים בפזמון, פעמוני כנסייה שאצלי מעוררים יותר מידי דברים
.הפעמונים שכאילו מודיעים על מוות של אדם, וכמה רגעים מאוחר יותר על חתונה, כאילו כדי לבלבל
החזרה של המשפט היחיד הזה לכל אורך הפזמונים, כמו איזו מנטרה מורבידית, עוררה אצלי סערת רגשות שהובילה עד לשתיקה באמצע.
.השתיקה מרטיטת העצבים שלפני הסערה, הסערה של פעמוני הכנסייה ההם, הרמוניה מבורכת של כלי נגינה
.והסיום הזה, כאילו זה עוד לא נגמר
.כאילו יש עוד פרק
.פעמונים אחרונים שמכריזים על משהו לא מוגדר
?חגיגה
?מוות

.תחליטו אתם

Tuesday, May 02, 2006

Today's Sunrise


.שקט
.רגוע
.מקסים
.אלה שלוש המילים שאני הייתי בוחר כדי לתאר את השיר הזה
.שיר זריחה מושלם
.מתחיל לאט, בשקט, במקצב רגוע ומהפנט שמצאתי את עצמי נוקש לעצמי ימים
.והקלידים מתחילים ללטף לאט לאט יוצרים את האוירה, והקול של חוזה גונזלס שאני כל כך אוהב מופיע, ושר כמו לעצמו, ולי
.והגיטרה שלו מופיעה, ועושה את מה שרק היא יודעת לעשות
.בליווי חצוצרות שמתריעות על זריחת החמה, על התחלה של יום חדש
.ומול העיניים מופיעים השמיים של הבוקר, שהופכים מכחול עמוק לתכלת רגוע
.האויר עוד קריר, אבל פשוט יודעים שהכל יהיה בסדר

.השיר הזה מצליח להרגיע אותי כל פעם מחדש
.יש פשטות מקסימה בשיר הזה, בלי מערכות תופים מפלצתיות, אבל גם לא פשטות-יתר
.פשוט איזון טוב, שמצליח להפוך את השיר הזה למשהו אחר
.חדש, אבל לא חדש מידי
.קלאסי, אבל לא קלאסי מידי
.הייתי משווה את הגיטרה של גונזלס לאנדרה סגובייה, אם זה לא היה יומרני יתר על המידה
.אבל משהו בו מצליח לכבוש אותי פעם אחר פעם
.בשיתוף הפעולה הזה עם הרכב זירו7, הם מצליחים ליצור משהו חדש
.שילוב בין גיטרה לסינתיסייזר, בין פשטות למורכבות, שילוב מנצח

.כל מה שנשאר לכם הוא להוריד את השיר, ולחכות לזריחה

?זוכרים את עניין הלינק הישיר
.שכחו ממנו
.ספרד-איט בקאמבק קטלני