Humming Buzz

(הפנו את תשומת ליבי שקוראים לא רשומים לא יכולים להגיב. שיניתי את זה)

.רעש

.קקופוניה כמעט

.זה סוחף כמו נדנדה, כאילו פספסתי חלק בהתחלה

.ממכר, ממסטל, בדיוק מה שהייתי צריך

.ואז פתאום שקט

.והקול שלה מופיע, מרגיע

,אבל לא יותר מידי

.כי המילים נספגות בכל הגוף, והמיתרים, הגיטרות, הקונטרבס, האורגן, כולם משתפים פעולה מסביב לאותו קול

.לא מעפילים עליו, אבל גם לא נעלמים בעצמם

.והמוזיקה מתקדמת, והקול מתחזק, והמילים חוזרות על עצמן כמו מעין מנטרה

,ואז נחלש לאט לאט

.חוזר לנקודת ההתחלה

.ונעלם

.בשמיעה ראשונה אפרת בן צור נשמעה לי כמו פארודיה

.בחורה יפה עם קול דקיק, מהסוג שלא שומעים כל יום

.זה נשמע לי כאילו מפיק משועמם שיחק עם הפיץ' (גובה הטון) של איזה שיר לא מוצלח שהתגלגל לו באולפן

.אבל כשעוצרים רגע ומסתכלים על התכנים באלבום הראשון שלה, מגלים עומק שלאחר מכן קשה מאוד להתעלם ממנו

.כמו ילדה קטנה ומאנית-דיפרסיבית, היא מוכנה לצלול למים, לעלות לשמיים, ולשכב על הרצפה

לפני חצי שנה נתקלתי באלבום "צוללת" באיזו חנות אילתית זולה, אך במקום זאת קניתי את האלבום הראשון של ביקיני, שאצלי בבית כבר נשחק עד מצב שהמערכת לא זיהתה אותו יותר, או לחלופין, נאנחה מייאוש כששמעתי אותו שוב

."המוכר זיהה את ההתלבטות שלי, ולקראת יציאתי מהחנות התחיל לזמזם לעצמו את השיר "אני אחכה

.אותו אחד שיצורף לפוסט זה

.באותו זמן עוד לא ידעתי איזה שיר זה היה, אבל זמזמתי אותו כל הדרך הביתה

.אחת עשרה שעות

בשלב מסויים זה נעשה בלתי-נסבל, והייתי מוכרח לברר איזה שיר אני שר כבר יומיים

.אחרי קצת בירורים עם מביני דבר, הבנתי את הזמזום הפתאומי של אותו מוכר, ושבוע לאחר-מכן כבר זמזמתי שיר אחר

.מאותו אלבום, כמובן

.לעזאזל עם העקביות שלי

אפרת בן-צור/אני אחכה