Sunday, June 25, 2006

הפתעה

לא ראיתם את זה בא
אבל אם תלחצו על הלינק הבא תגלו עולם תוכן חדש ומגניב להחריד

ממש כאן

Tuesday, June 20, 2006

Nostalgic


(מתוך סט שצולם במצלמה חד פעמית)
.לא עדכנתי כבר יותר מידי זמן, אני יודע
...בקרוב גם תבינו למה

-עד אז, הנה פיסת נוסטלגיה קטנה משנות התשעים הפורות
.אחד השירים היותר טובים שיצא לי לשמוע במסגרת של פסקול לסרט לא פחות טוב
.אני מדבר כמובן על "הניצוץ" של ברי סחרוף/שרון רוטר, מהסרט שנגמרו לי כבר הסופרלטיבים לתאר אותו, קלרה הקדושה

השיר מתאפיין בגוון קודר, ובהקשר הנכון גם מעט אפוקליפטי, אשר לוקח את המאזין לאן שמחוזות הדמיון שלו נותנים לו ללכת.
המילים הטעונות-אך-נאיביות, בליווי הלחן ההרמוני-אך-מצמרר, יוצרים אצלי בכל פעם חוויית האזנה שונה לחלוטין, בהתאם למצב הרוח וגובה הווליום. ברוב המקרים אני פשוט עוצם את העיניים ונותן לכינורות לעטוף את כל החדר, למלא אותו, ולא לעזוב.
העוצמה ההולכת ומתגברת של השיר הזה בחלק המושר וכן בחלק האינסטרומנטלי היא זו שהופכת אותו לפיסת שלמות באורך שבע דקות.
זה אולי נראה כאילו אני מגזים, אבל השיר הזה מלווה אותי מאז שראיתי את הסרט בפעם הראשונה כשהוא יצא לאקרנים, והוא הצליח לא להמאס עליי מאז.

.שזה הישג

Saturday, June 10, 2006

Cookie

השבוע הגיע לידי דיסק שדרים של "אני אחכה" של אפרת בן צור
אנחת נחת נפלטה מפי בזמן שהוא הונח במערכת שלי
וניגן
...וניגן

כרגע מאזין לאלבום החדש הנושא את שמה
צפו לפגיעות ישירות במערכת העצבים לקראת הפוסט הבא

-בכל מקרה, לעניינינו
את דפנה והעוגיות הכרתי לפני שנה
משהו בהם קסם לי רבות
המוזיקה הספק תמימה-ספק מתחכמת שבתה אותי במהרה
והלחנים הקליטים שלהם התנגנו לי בראש ימים שלמים
וגרמו לי לרצות לנסות לשרוק, למרות שאני ממש גרוע בזה
.בימים אלו הם הוציאו את הסינגל הראשון שלהם לקראת אלבום בלייבל התו השמיני לבית האוזן השלישית
השיר המתקתק/מריר הוא בהחלט אחת הבחירות הטובות ביותר שנעשו בהוצאת סינגל ראשון לעולם הגלגל"צי שאנחנו חיים בו, עם הפארודיות הדפנה קינן-יות והלחנים העוגייתיים שגורמים לנענועי עכוז מרובים.

.בהחלט החלטה נבונה
את השיר בביצוע מחודש ואקסטרה מקפיץ עם חצוצרות אפשר למצוא באתר ההולך וקטן של העוגיות
והוא ניתן להאזנה אחרי הרכבת פאזל משעשע וקצר
-זה נהיה מעיק אם רוצים לשמוע את זה כל יום, אבל בשביל זה אני פה

גרסא ישנה, להורדה

Thursday, June 01, 2006

Silent Engins


.כבר שבוע ששום דבר לא מרגש אותי
.שום שיר חדש, אלבום חדש, או אמן חדש לא הצליחו להביא אותי להתעניינות מינימלית בשבוע האחרון
.מצב מבאס
;היום עשיתי סדר באלבומים שלי, לקראת חלוקה בפורום מלחמת השחרור בשרת העיוור
יוזמה יחסית חדשה, שבאה לעודד אנשים תמימים לתת את האלבומים שאין להם שימוש בהם ללא שום תמורה, סתם בשביל ההרגשה הטובה בפנים, שזה יילך למישהו שבאמת רוצה את זה, ויהנה מזה הרבה יותר מכם.
-בין נבירות מתמשכות באלבומים חסרי תועלת כמו אביב גפן, דן תורן ויהודה פוליקר, מצאתי אלבום שכמעט ונשכח מזכרוני
.מנועים שקטים של אסף אמדורסקי
.אחת מיצירות המופת של המוזיקה הישראלית בשנים האחרונות, ואחד האלבומים האהובים עליי מכל הזמנים
.הקפצתי אותו למערכת שלי, לשמיעה ממושכת
מדהים כמה 11 שירים יכולים לעשות לבן אדם, כמה זכרונות עלו לי לראש, כמה רגשות התערבבו זה בזה תוך האזנה לכל צליל שיוצא מחתיכת האלומיניום המקושטת.
.לא אתחיל להתפלסף בקשר לאלבום כולו, מכיוון שרבים וטובים עשו זאת לפניי, ולי אין דבר להוסיף להם
.רק אומר שמעטים האלבומים שהצליחו לגעת בי ברמה כזו, ולהיות רלוונטים מרגע שהגיעו לידיי ועד היום
האלבום כולו מתאפיין בקו מאוד אינטימי ומרגש, כאשר רוב השירים לא מאפילים אחד על השני, אלא יוצרים הרמוניה סוחפת שמשאירה את המאזין מרותק לכל 48 הדקות ו-41 השניות של מנועים שקטים.
-לאחר מחשבה מרובה, בחרתי שיר אחד שלדעתי מייצג את האלבום בכבוד
."זהו גם השיר החותם את האלבום, ומתהדר בשם "אהבה
,השיר מתעטף בתחושה חורפית עם מגע אלקטרוני, כאילו מחממת אותך אחרי ריצה ארוכה בגשם עד האוטובוס שכמעט ברח
ההתנשפות המהירה להסדיר את הנשימה, וההתמזגות של החום הבוקע מהמזגן ביחד עם הרטיבות שעל המעיל, על הפנים, בתוך הנעליים...
לא אכביר במילים, מכיוון שזה מסוג השירים שהניתוח שלו ישתלשל לאורך 3 עמודי פוליו לפחות
-ליידיז אנד ג'נטלמן

Thursday, May 25, 2006

When night falls


-דווקא בתקופות כאלו, כשהכל כביכול מסתדר
...מסיים י"ב, יוצא מהבית, מקבל מצלמה
דווקא בתקופות כאלו אני נתקף דכאונות קטנים
.דכאונות לילה, אני קורא להם, כי הם שורים עליי רק כשאני לבד עם עצמי, באמצע הלילה
.אני נזכר בתקופות הרבה פחות טובות שלי, בתקריות שקרו השנה, ובשאר מטעמים שהרסו לי את החיים, או ככה חשבתי אז
.אפילו יש לו פלייליסט, לדכאון הזה
.פלייליסט מלא ברצועות כואבות, שהאזנה ממושכת אליהן משתווה לסגפנות אצל הקתולים
(לא סתם אני מתייחס אליהן כאל "רצועות" פה)
,בשיר הבא נזכרתי רק לאחר יציאת פולרואיד04, והאזנה לשירה המצויין של רות דולורס וייס
I love this blue life of mine (להורדה בלינק של פולרואיד. בכלל, כל האוסף מצויין ומומלץ בחום).
.עלה בזכרוני שיר אותו ביצעה דולורס וייס עם להקת בלובנד, בניצוחו של דויד פרץ
."השיר המריר חזר לתודעתי, ומאז נמצא בראש אותו הפלייליסט בעל השם ההולם "דכאון לילה
.התופים העדינים הפותחים את השיר מכינים את המאזין לרוגע העצוב שהולך ומתחזק לכל אורך השיר
קולה של וייס, אשר תמיד מתקשר אצלי לעצב, פוצח בבכי חרישי, והמילים מתנגנות לאיטן, מחטאות את הפצעים באלכוהול שורף.
הזעקה בפזמון תמיד חודרת עמוק, והשאלה החוזרת על עצמה לכל אורך השיר "למה זה מרגיש כל כך לבד?" גורמת לי להזדהות עמוקה עם כל התוכן.
.ואז מגיעה החצוצרה
החצוצרה הבודדת, אשר לדעתי חזקה יותר מכל שאר האלמנטים בשיר, מהדהדת כמילותיה האחרונות של וייס-
.כשהלילה יורד
כאילו החצוצרה הזו עומדת על גשר באמצע הלילה, ומנגנת.
.מנגנת כי זה כל מה שהיא טובה בו, כי זה מה שמרחיק את החושך
-ואז היא חוזרת, כמקודם, על המנטרות של השיר
...בלי כאב לב, בלי אשמה, בלי חרטה, בלי מחנק
.אם תגיד אותם מספיק, אולי ייהפכו לאמת
.אם תאזינו לשיר הזה מספיק, אולי תשתכנעו